<h1>מצוה ר"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שנמנענו מלבעול אשה בלא כתובה וקדושין, ועל זה נאמר [דברים כ"ג] לא תהיה קדשה מבנות ישראל. וכתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [בספר המצוות] וזה לשונו. וכבר נכפל הלאו בזה הענין בלשון אחר בכתוב [ויקרא י"ט] אל תחלל את בתך להזנותה, ולשון ספרי אל תחלל את בתך זה המוסר בתו פנויה שלא לשם אישות, וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות. ושמע ממני לאי זה דבר כפל זה הלאו בזה הלשון ואי זה ענין הוסיף בו, וזה שכבר קדם מדיניו שהבועל בתולה בין שיהיה מפתה או אונס אינו חייב שום עונש מן העונשים אלא לשקול ממון לבד ושישא האשה ההיא שבעל כמו שהתבאר בכתוב, ויהיה עולה במחשבתינו שאחר שזה הדבר אין בו אלא פירעון ממון שיהיה הולך דינו אחר דין דבר שבממון, וכמו שיש רשות לאדם לתת לחברו מממונו מה שירצה ויניחו לו לעשות חפצו בשלו גם כן יהיה רשות בידו שיקח לו בתו הנערה ויתנה לאיש שיבעול אותה אחר שזהו חקו הראוי לו, כלומר החמשים כסף שהם לאבי הנערה זה יתנה לו כמו כן על תנאי שיקח ממנו כך וכך דינר, ונמנע מזה ונאמר לו אל תחלל את בתך להזנותה לפי שזאת שדנתי בה לקחת ממון לבד אמנם הוא כשיקרה מקרה שיפתה איש או יאנוס, אבל כשיהיה הדבר ברצון שניהם יחד ובפרסום אין שום צד היתר לזה בשום ענין, והראה הטעם בזה ואמר ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה לפי שהפתוי והאונס ימעט מציאותם וכשיהיה הענין בבחירה ורצון ירבה זה ויתפשט בארץ, וזה טעם יפה מאד ומשובח בזה הפסוק והוא דומה לכל מה שזכרו אותו החכמים ולמה שהסכימו עליו הדינים התוריים, עד כאן מלשונו זכרונו לברכה.
והרב רבנו משה בן נחמן זכרונו לברכה [בהשגתו לספר המצוות] תפש עליו בזה ואמר כי אין הלאו הזה דקדשה לא בא להזהיר לבועל בלא כתובה וקדושין שאין בזה איסור תורה שהכתובה אינה מן התורה כלל מצוה וקניין באשה, אבל עיקר הלאו בא להזהיר שלא לבוא על אשה שהיא אסורה לבועל בענין שאין קדושין תופסין לו בה, וכמו שביארו זכרונם לברכה בגמרא [יבמות ס"א ע"א] שאין הזונה האמורה בכל מקום בתורה אלא באשה שבא עליה אחד מישראל שאין קדושין תופשין לו בה, וזהו הזנות שתרחיק התורה ותמאס לעולם ותזהיר הבועל והנבעלת על זה. וכמו כן מיסוד הענין הזה הוא שיזהיר הכתוב הבית דין שלא יניחו אשה מופקרת ביניהם לפי שסופה להבעל לאנשים שהיא ערוה להם עד שאין קדושין תופשין להם בה, שאין ספק כי המופקרת לרבים לא תקפיד אחר כן בין חתיכת שומן לחתיכת חלב, וכמו כן הוזהר אבי הבת על זה בפירוש בפסוק אחר שלא להפקירה לזנות ולא למוסרה למי שאין לו בה קדושין, ועל זה נאמר אל תחלל את בתך להזנותה, והכל מן הטעם הנזכר כי תבעל למי שהוא ערוה עליו לא מטעם כתובה וקדושין כדעת הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה. ועוד אמר הרב רבנו משה בן נחמן זכרונו לברכה [שם] כי בעל התרגום כשתרגם לא תהא בנת ישראל לגבר עבד ולא יסב גברא וגומר, יחד בזה שלא נתערב עם העבדים שהיא גם כן ביאה שאין קדושין תופשין בהן, ומפני כן נאמר בלשון הזה לא יהיה וגומר, שאלו אמר הכתוב לא יהיה בך קדש וקדשה היו העבדים נכללין בכלל האיסור שגם הם חייבין במצות זולתי במקומות מועטים שפורט בהן ישראל בפירוש כמו בגונב נפש שכתוב שם מאחיו מבני ישראל, וכמו כן בכאן שאמר מבנות ישראל, ומבני ישראל, מכלל שהאזהרה לישראל לבד לא על העבדים. ובענין הלאו הזה דלא יהיה קדש כבר כתבתי המחלוקת שיש לשני החכמים הנזכרים בו בסדר אחרי מות בלאו דמשכב זכור כ"ד בסימן ר"ט
